דרושים רגעים מיוחדים במקומות רחוקים, בזמן שהרגעים המשמעותיים ביותר מתרחשים ממש לידנו — ואנחנו פשוט עסוקים מכדי להבחין בהם באריאל

אנחנו נמצאים כמעט בכל מקום — חוץ מאשר ברגע שבו אנחנו נמצאים. הגוף כאן, אבל הראש כבר במשימה הבאה. אנחנו יושבים עם המשפחה, אבל חושבים על העבודה. מנהלים שיחה, ובמקביל בודקים את הטלפון. אפילו ברגעים טובים אנחנו עסוקים לפעמים בלתעד אותם במקום פשוט לחוות אותם. ואז מגיע חג הסוכות ומזמין אותנו לעשות משהו מעניין לצאת. לצאת לרגע מהבית הקבוע. מהשגרה. מהמוכר. מארבעת הקירות שמעניקים לנו תחושה שהכול נמצא במקום. ולעבור למקום ארעי. דווקא שם, בסוכה, משהו בקצב משתנה. פתאום מרגישים את האוויר. שומעים את הקולות מבחוץ. מרימים את הראש ורואים את הסכך. יושבים קצת יותר קרוב זה לזה. ואולי היציאה הזאת מהבית היא לא רק יציאה פיזית. אולי היא הזמנה לצאת לרגע גם מהאוטומט שלנו. מהמרדף אחרי הדבר הבא. מהצורך להספיק. מהטלפון שמבקש שוב את תשומת הלב שלנו. מהמחשבות על מה שהיה ועל מה שעוד צריך לקרות. ופשוט לפגוש את מה שכבר נמצא כאן. את בן או בת הזוג שיושבים לידנו. את הילדים. את השיחה שמתנהלת סביב השולחן. וגם את עצמנו. כי לפעמים אנחנו מחפש ים רגעים מיוחדים במקומות רחוקים, בזמן שהרגעים המשמעותיים ביותר מתרחשים ממש לידנו — ואנחנו פשוט עסוקים מכדי להבחין בהם. הסוכה היא זמנית. בעוד כמה ימים נפרק אותה ונחזור הביתה. אבל אולי דווקא הארעיות שלה מזכירה לנו משהו על החיים עצמם גם הרגע הזה לא יישאר כאן לנצח. הילדים יגדלו. התקופות יתחלפו. החיים ימשיכו לנוע. ולכן, לפחות לכמה רגעים לא חייבים למהר לדבר הבא. אפשר פשוט לשבת. להסתכל סביב. ולהיות באמת במקום שבו אנחנו נמצאים. חג סוכות שמח אריאל סבח עו״ס ומטפל רגשי החיבור הנכון.