דרוש/ה מאמן/ת בקדימה

"נו, תגיד שלום לסבתא..." "בוא, תשב איתנו." "למה אתה לא הולך לשחק עם הילדים?" החג הגיע הסוכה מלאה במשפחה, כולם שמחים, מדברים, צוחקים... אבל הילד שלכם עומד בצד, נצמד אליכם, לא רוצה לדבר, לא מצטרף למשחק ולפעמים אפילו מתפרץ וצועק. ואתם כבר מתחילים לחשוב "מה יש לו?" "למה הוא לא פשוט משתלב?" "כמה פעמים אפשר להסביר לו?" אבל רגע לפני שאתם לוחצים עליו נסו לעצור ולשאול: מה בעצם קשה לו עכשיו? אולי יש כאן ביישנות אולי הצפה מרעש והמון אנשים. אולי הוא לא יודע איך להיכנס למשחק שכבר התחיל. ואולי הוא פשוט צריך עוד קצת זמן כדי להרגיש בטוח. במקום "נו, לך תשחק." "אין לך ממה להתבייש." "כולם כבר משחקים." אפשר לומר "אני רואה שקצת קשה לך להיכנס." "אתה יכול להיות לידי עד שתרגיש מוכן." "רוצה שנחשוב יחד איך אפשר להצטרף?" המטרה היא לא להכריח את הילד להשתלב. המטרה היא לעזור לו להרגיש שהוא מסוגל. כי מאחורי ילד שעומד בצד, לא תמיד מסתתר ילד שלא רוצה. לפעמים מסתתר ילד שמאוד רוצה אבל לא יודע איך. ובדיוק שם, התפקיד שלנו כהורים הוא לא לדחוף אותו קדימה, אלא להיות לידו, לראות אותו, להבין אותו ולעזור לו למצוא את הדרך שלו. חג שמח, רגוע ומלא ברגעים של חיבור גלי גליקמן מאמנת רגשית לילדים ונוער ומדריכת הורים..