פרטי משרה

הוא היה בטוח שמה שירגיע אותה זה חיבוק הוא היה בטוח שזה המעשה הנכון. אבל החיבוק הזה? הוא רק הבעיר יותר אש. למה אתם שואלים? תכף תבינו אך ראשית חשוב לי להעביר מסר ברור: חיבוק ללא מילים, ללא הכרה בכאב, נחווה כהשתקה. אל תטעו, חיבוק הוא לא פתרון קסם. חיבוק כשמישהו כועס ועצבני, מוצף ונסער, נחווה כאילו מישהו אומר לך "תרגעי כבר, אין לך סיבה אמיתית לכעוס". חיבוק יכול להיות חלק קטן, סמלי, מנחמה, אבל הוא לעולם לא יכול לעמוד בפני עצמו. והוא בטח לא תחליף ללקיחת אחריות. טוב אז זה הנה הסיפור עוד קצת ממה שקורה אצלי בקליניקה... "מה שמפריע לי זה שהוא בכלל לא מבין אותי." המשפט הזה נזרק לחלל הקליניקה היום, והוא תמיד מכאיב לי. הוא חוזר אצלי הרבה פעמים, בווריאציות שונות, אצל המון זוגות. תבינו מאחורי המשפט הכועס הזה, מסתתרת בדידות עמוקה ואמת פסיכולוגית מורכבת שרובנו מתקשים להתמודד איתה. תחשבו על סיטואציה אישה, עמוסה לעייפה, מוצפת מהטיפול בבית ובילדים הקטנים, והיא מחכה. מחכה לבעל שאמור להגיע בסוף היום, אחרי שכמעט כל השבוע הוא לא היה בבית, אבל הוא מאחר, והוא שכח לעדכן. כשדלת הבית נפתחת והיא מתפרצת, הוא מבין שהוא צריך לעשות משהו, אז הוא מחבק אותה והיא לא רוצה שהוא יגע בה, היא מפנה לו כתף קרה. אז הוא נכנס למגננה. וככה נראת המגננה שלו "את תמיד עצבנית," הוא אומר. "זה פשוט האופי הבלתי נסבל שלך, את צריכה טיפול." אולי זה נשמע לכם כמו ריב רגיל, אבל יש לזה שם זוהי האשמת הקורבן (Victim Blaming) בגרסת הזוגיות. במקום להסתכל על המציאות שהוא עצמו ייצר עבורה בבית, הוא הופך את התגובה המוצפת והטבעית שלה לבעיית האופי שלה. בכך, הוא מסיר מעצמו כל אחריות. כשאני יושב מולם, אני רואה איך שלושת הכשלים האלה קורסים לתוך הזוגיות שלהם היא לא "סתם עצבנית." הכעס שלה הוא קריאה לתיקוף ההרגשה שלה. היא צריכה לשמוע ממנו: "אני מבין מה עשיתי, ואני קולט כמה זה כאב לך. "כשהוא קורא לה "עצבנית," ואומר לה "את צריכה טיפול". הוא גורם לה להרגיש "המשוגעת" בתוך הכאב והקושי שלה. אני קורא לזה "הכשל בתיקוף" היא רצתה תיקוף הוא נכשל. הוא מבקש ממנה להכיר במציאות שלו (למשל, כאיש צבא הוא עמוס בעבודה ולא חוזר הבייתה כל יום), אבל הוא לא מוכן או רוצה להיכנס לנעליים שלה במציאות שהוא משאיר לה בבית. ללא ראיית הפרספקטיבה שלה, אין לא יכולה להיות תקשורת אמיתית. בגלל קושי אמיתי לנהל שיח אובייקטיבי על העובדות (למשל, "למה לא עידכנת?"), הוא בורח לתקיפה של האופי שלה. אם "היא עצבנית, שתלך לטיפול" אז המעשים שלו הופכים ללא רלוונטיים זו הבריחה מאחריות דרך הדבקת תוויות. זוגיות אמיתית לא יכולה להתקיים כשאחד הצדדים שקוף. הדרך לתיקון לא עוברת בניסיון פיזי להרגיע, וגם לא ברצון לתיקון האופי של השני ובטח לא שליחתו לטיפול. בדרך לתיקון עוברת ביכולת להסתכל לאהוב שלך בעיניים ולהגיד: "אני רואה אותך, אני מבין שקשה לך שהכל נופל עלייך בזמן שכל השבוע אני בצבא, ואני מבין את החלק שלי במציאות שלך. את צודקת, באמת הייתי צריך לעדכן אותך, סליחה!" מור פלג יועץ זוגי, משפחתי ומדריך הורים..